הסיפור של שבועות הוא סיפור על אנשים,
על בית ועל בחירה ועל אהבה.
האם נוכל למצוא קשר בין הסיפור “ההוא”
לבין החיים שלנו היום?
בחג השבועות אנחנו קוראים את מגילת רות,
ובכל שנה מחדש, אצלי לפחות,
אני מתרגשת מהסיפור המדהים הזה.
מה מיוחד במגילת רות?
מה המסר שלה?
ואיך זה קשור אלינו?
במגילת רות לא תמצאו סיפורי ניסים,
זה ממש לא סיפור על ניסים גלויים
או על ים שנקרע וגם לא על חומות שנפלו.
זה סיפור פשוט, אנושי ומסופר בה על שלושה דברים
שהכי חסרים לנו לפעמים ביומיום שלנו,
והם חסד, נאמנות ובחירה.
רות המואבייה הייתה הבת של מלך מואב,
היא גדלה כנסיכה בבית המלוכה
ולמרות כל זאת, היא בוחרת ללכת אחרי חמותה,
נעמי, אל הלא נודע.
היא עוזבת את כל מה שהכירה
ואומרת לה את המילים שנחרטו בהיסטוריה:
“כִּי אֶל-אֲשֶׁר תֵּלְכִי אֵלֵךְ, וּבַאֲשֶׁר תָּלִינִי אָלִין–עַמֵּךְ עַמִּי, וֵאלֹהַיִךְ אֱלֹהָי”
בלי לדעת מה יילד יום,
רק מתוך אהבה נקייה
ורצון להיות שם בשביל מישהי אחרת.
הסיפור הזה מזכיר לנו
שהניסים הכי גדולים של החיים
לא קורים בשמים – הם קורים בינינו.
במילה הטובה שאמרנו למישהו שהיה צריך אותה.
ביד שהושטנו ברגע של קושי.
בבחירה היומיומית שלנו לראות את האדם שמולנו,
מעבר למחלוקות ומעבר לרעש.
השנה, כשאנחנו יושבים סביב שולחן החג,
זו ההזדמנות שלנו להודות על
ה”רות” וה”נעמי” של החיים שלנו.
על האנשים שבוחרים להיות כאן איתנו,
בנמוך ובגבוה, ועל אלה שהופכים את המקום הזה לבית
אני מאחלת לכם ולכל האנשים היקרים לכם
חג שבועות מלא בחסד, באהבה ובחיבור אמיתי.
