הגוף זוכר.
כל מה שעברנו בחיים מרגע היותנו, נצרב לנו בגוף, בתאים ובמערכת העצבים.
זה יכול להיות מגע שלא היה לנו נעים, מילה שלא הייתה במקומה, משהו שראינו ולא התאים לגיל או למצב שלנו באותו הזמן.
כל חוויה נשארת טבועה בגוף.
כשאנו חווים אירוע טראומתי הגוף שלנו מגיב בהקשחת שרירים, קפיאה במקום ועצירת הנשימה.
אנחנו כביכול ממיתים את עצמנו לרגע כדי להתגונן מפני הסכנה, זהו המנגנון ההישרדותי שלנו.
כשחולפת הסכנה אנחנו אמורים לחזור לזרימה הטבעית של הגוף אבל בפועל זה לא קורה.
אנחנו ממשיכים להיאחז בהגנות ששמנו על עצמנו וההגנות האלו עוצרות את הזרימה הטבעית של הגוף והופכות לחסימות מוצקות ומכווצות אותו ואת הרגשות והמחשבות
ואנחנו סובלים.
דמיינו את המחסן שלכם בבית
למה הוא משמש? לאיחסון נכון?
לא אצל כולם הוא כזה מסודר והרבה פעמים אתם גם זורקים לשם חפצים שאין לכם מה לעשות איתם אבל אתם לא רוצים לזרוק
“אולי נשתמש מתישהו🤔”
והמחסן מתמלא ומתמלא וקצת מעלה אבק
וקשה להיכנס כי הדרך חסומה עם המון חפצים
שאתם כבר לא צריכים
“אולי נשתמש מתישהו🤔”
עד שהוא עולה על גדותיו ו..בום
אתם חוטפים קריזה ומחליטים לעשות סדר
ממיינים, זורקים, מנקים
והמחסן מתמלא אור חדש ונעים
ככה בדיוק הגופנפש שלכם
אוגר ואוגר ואוגר
את כל החוויות שעברתם
ולפעמים גם הוא עולה על גדותיו
וכמו המחסן שלכם בבית
גם הוא מבקש אור ואוויר פנימי
שימרו על עצמכם
תדאגו לניקיון הפנימי שלכם
ותיזכו לחיים נעימים יותר
