יום אחד התקשרה אליי אישה
וכהרגלי בקודש התחלנו לשוחח
והיא סיפרה לי שהיא איבדה את הבת שלה במסיבת הנובה
ביום 7 לאוקטובר 2023
“הכאב שלי קשה מנשוא
אין לי יום ואין לי לילה מאז אותו יום מר ונמהר
אין לי שמחת חיים
כל כך קשה לי”
“לפעמים אין לי חשק לחיות”
“אבל הדס את יודעת מה מחזיק אותי?”
“מצד אחד איבדתי את היקר לי מכל
אבל מצד שני יש לי עוד ילדים בבית
ובשבילם אני רוצה לחיות”
ואני
כבת לאמא ששכלה את אחיה במלחמת ששת הימים
וכילדה שגדלה בקבוץ לאבא שהיה איש צבא
אני זוכרת את חווית יום הזיכרון
כיום עם המון המון עצב
ופתאום בערב הכל משתנה
השמחה פורצת והמציאות הופכת קלה יותר
בעצם כל החיים שלנו נעים בין קטבים
אלו הם החיים
אם תסתכלו על א.ק.ג של אדם חי
הרי הוא עולה ויורד
אם תסתכלו על א.ק.ג של אדם שמת
מה רואים?
קו ישר.
אלה הם חיינו שנעים בין לבין
מה שחשוב זה
שתשאפו תמיד לאיזון
גופנפש
כדי שהעליות והירידות יהיו מתונות יותר
והחיים נעימים ובריאים יותר
שביל הזהב הוא דרך האמצע
השתדלו לצעוד בשביל הזהב.
